קלאסי או מודרני? פסטה א-צ'צ'י

קלאסי מול מודרני. כמעט בכל תחום מתנהל המאבק הזה והמטבח האיטלקי אינו יוצא מן הכלל, רק שפה בין הצדדים מפריד אוקיינוס שלם. האטלנטי. מצד אחד המטבח האיטלקי המסורתי, בו לא שואלים "למה?" כי התשובה תמיד תהיה "ככה". מנגד המטבח האיטלו-אמריקני, עם גרסאות משלו למנות הקלאסיות מהבית וגם כמה חדשות שהתקבעו כאיטלקיות לחלוטין. הפוסט הזה נולד מההחלטה להפגיש בין השניים ולבשל שתי גרסאות לאותה מנה – קלאסית ומודרנית. מוזמנים להציע שם למפגש האיטלקי-אמריקני הזה, כאן או בפייסבוק

IMG_6055
צילום: עמרי פולק

את עמרי פולק משביתה איטלקית הכרתי אי שם בחורף, כשהוא הגיב לחיפושי אחר פרחי הקישוא, וגיליתי שגם הוא חולק איתי את האהבה למטבח האיטלקי באשר הוא, האיטלקי הקלאסי, האיטלקי בפריז ואפילו האיטלו-אמריקנו (עד היום עדיין לא העזתי לנסות את המק אנד צ'יס שלו…). לא מזמן נפגשנו מבעד לדפדפן, והחלטנו לשתף בפסטה א צ'צ'י (pasta e ceci), פסטה עם חומוס, מתכון רומאי קלאסי, שמסתבר שגם עבר יצוא ושינוי ומככב גם מעבר לים באמריקה הרחוקה, ואפילו הופיע בספר המפורסם של הסופרנוס… אז אצלי תמצאו את המתכון הקלאסי, ופולק ישתף בגרסא האיטלו-אמריקנית…. מוכנים?

צילום: עמרי פולק
צילום: עמרי פולק

האמת שאת המנה הזאת תמצאו  במרכז איטליה, בעיקר במחוז לציו, שרומא בירתה, ואולי גם קצת בטוסקנה. החומוס הכל-כך מוכר ואהוב במחוזותינו במזרח התיכון, הוא חומר גלם פחות נפוץ באיטליה. לפי ההיסטוריה החומוס הגיע לאיטליה מטורקיה, עוד בימי האימפריה הרומית, אבל משום מה לא כבש את האיטלקים, והחומוס, בשילוב הפסטה (נו מה…) נשאר רק שם. בגרסא הקלאסית משתמשים בפסטה קצרה, ומבשלים את החומוס כמעין מרק, בגרסא של פולק, משתמשים בספגטי שבורים, והחומוס מהווה רוטב לפסטה… עוד וידוי קטן, שנינו אוהבים מתכונים פרקטיים, טעימים ומהירים, ולכן השתמשנו בחומוס מקופסא…. למשקיענים מביניכם, אפשר להשתמש בחומוס יבש, להשרות אותו במים 12 שעות, לבשל אותו עוד שעה ורבע, ואז להמשיך בנקודה שבה בעצם אנחנו מתחילים, לדעתי החומוס הקופסתי לא פוגע בטעם ובאיכות התוצאה.

צילום: עמרי פולק
צילום: עמרי פולק

מתכון ל-4 אנשים:

קופסא של חומוס (כולל הנוזלים, זה בערך 550 גרם)

250 גרם פסטה קצרה

2 פילה אנשובי

שתי כפות רכז עגבניות

שן שום

ענף רוזמרין

מלח, פלפל

2 כפות שמן זית

2 כוסות מים

הכנה:

מחממים את שמן הזית במחבת גדולה או בסיר (את הפסטה מבשלים בתוך החומוס, אז צריך מחבת/סיר שיכילו הכל). מוסיפים את שן השום (אתם מכירים אותי… שן שלמה ואז מוציאים, רוצים להרגיש יותר שום? תכתשו.) ואת האנשובי, מפרקים את האנשובי בתוך שמן הזית, ומזהיבים מעט, עד שיש ריח טעים מסביב…

ראש בראש... צילום: עמרי פולק
ראש בראש…
צילום: עמרי פולק

מוסיפים את קופסת החומוס, עם הנוזלים, שתי כוסות מים, רכז העגבניות ואת ענף הרוזמרין, מתבלים במלח ופלפל ומבשלים על אש בינונית כ-10 דקות. מוסיפים את הפסטה למחבת, אם הפסטה מבצבצת מהחומוס, מוסיפים עוד קצת מים עד שהפסטה מכוסה, מבשלים על-פי משך הזמן שמופיע על האריזה, רצוי ברמת אל-דנטה. מגישים מיד (תזכרו להוציא את שן השום!), רצוי עם זרזיף שמן זית למעלה.

IMG_6057

אל תבהלו מהכמות הקטנה של הפסטה, החומוס ממלא מספיק, אין ספק שתצאו שבעים מהארוחה הזאת, תהנו מכל ביס, ותגלו את הקסם של הקוצ'ינה פוברה (cucina povera), המטבח העני, והכל-כך עשיר של ארץ המגף…

בתיאבון 🙂

2 תגובות בנושא “קלאסי או מודרני? פסטה א-צ'צ'י

  1. עשיתי טעות. הכנתי את הפסטה מראש, הכנסתי את כל המרכיבים, ובסוף הכנסתי לכמה דקות את הפסטה שהיתה כבר מוכנה, לא נורא 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s